Shabbath
Daf 42b
הָא רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא אָמַר. בִּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּבִזְדוֹן מְלָאכוֹת. וּשְׁאָלוֹ. הָדָה בִּזְדוֹן שַׁבָּת וּבְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת אַף רִבִּי עֲקִיבָה יוֹדֵי לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהוּא חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. 42b וִיתִיבִינֵיהּ רִבִּי אֱלִעֶזֶר. הֲרֵי שׁוֹגֵג בַּשַּׁבָּת מֵזִיד בִּמְלָאכוֹת. הֲרֵי אֵין בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה. וְאַתְּ מוֹדֵי לִי שֶׁהוּא חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. מִן מַה דָלָא מְתִיב לֵיהּ. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא.
Traduction
R. Aba vient de dire au nom de R. Hisda que la question porte en cas d’ignorance du Shabat et de connaissance des travaux accomplis; mais, s’il y a l’inverse, R. aqiba admet l’avis de R. Eliézer, qu’il y a multiplicité des condamnations. A quoi R. Eliézer pouvait opposer ceci: puisqu’en cas de transgression volontaire du Shabat et de connaissance des opérations faites, où il y a multiplicité des dérivations ou des fautes, tu admets pourtant la possibilité pour chaque faute séparément; comme cette objection n’a pas été faite, on peut déduire qu’il y a similitude.
Pnei Moshe non traduit
הא ר' בא וכו'. ולהא דר' בא נמי איכא למידק דמפרש דבשגגת שבת וזדון מלאכות הוא דשאלו ומשמע הא בזדון שבת ושגגת מלאכות יודי אף רבי עקיבא לר''א דחייב על כל אחת ואחת הואיל דאיכא שגגות טובא:
ויתיביניה ר''א הרי מזיד בשבת ושוגג במלאכות הרי אין בה אלא אזהרה אחת ואת מודי לי שהוא חייב על כל אחת ואחת. כצ''ל והשאר הכל ט''ס דאגב שיטפא דלעיל הוא וכלומר על הא דאמר לו ר''ע לר''א לא אם אמרת בנדה שיש בה שתי אזהרות תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת מדייק דאי הכי אמאי לא השיב לו ר''א הרי זדון שבת ושגגת מלאכות יוכיח שבשבת לעולם אין בה אלא אזהרה אחת ואפ''ה את מודי לי מיהת דבכה''ג חייב על כל אחת ואחת ומן מה דלא מותיב ליה ר''א לר''ע הכי ש''מ היא הדא היא הדא ולר''ע אף בזדון שבת ושגגת מלאכות אינו חייב אלא אחת:
הָא רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא אָמַר. בִּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּבִזְדוֹן מְלָאכוֹת שְׁאָלוֹ. וְלֹא מִשּׁוּם שִׁגְגַת שַׁבָּת אַתְּ תּוֹפְסוֹ. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי בָּא. שְׁתַּיִם שְׁאָלוֹ. מֵזִיד בַּשַּׁבָּת וְשׁוֹגֵג בִּמְלָאכוֹת. שֶׁיְּהֵא חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. שׁוֹגֵג בַּשַּׁבָּת וּמֵזִיד בִּמְלָאכוֹת מָהוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַתּוֹלְדוֹת כְּעִיקָּר. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר דַּסַּיי וְתַנֵּיי דְבֵית רִבִּי כֵן. הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת בְּהֶעְלֵם אַחַת מָהוּ. חַייָב אַחַת עַל כּוּלָּם אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת. הָדָא הִיא מֵזִיד בַּשַּׁבָּת וְשׁוֹגֵג בִּמְלָאכוֹת. שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת הָדָא הִיא שׁוֹגֵג בַּשַּׁבָּת וּמֵזִיד בִּמְלָאכוֹת.
Traduction
On a dit que, selon R. Aba au nom de R. Hisda, la question porte en cas d’ignorance du Shabat et de connaissance des opérations faites. Mais n’est-ce pas déjà compris dans la question d’oubli du Shabat (299)Si l'intervalle d'une semaine à l'autre division l'état d'ignorance, comment comparer le sabbat aux menstrues, pour lesquelles cet intervalle n'existe pas?? Aussi R. Hiskia dit-il au nom de R. Aba qu’il y a eu 2 questions: en cas de transgression volontaire du Shabat et d’ignorance des travaux faits par oubli, est-on coupable (300)B. Kritot16a. pour chacun d’eux, ou non (les considérant tous comme faits dans le même état)? Et, d’autre part, si en ignorant le Shabat, on accomplit sciemment plusieurs travaux, considère-t-on les dérivations au même titre que le principe, ou non? R. Jacob b. Dassié répond que l’on se conformera au texte de la Mishna: ''si l’on fait plusieurs travaux en plusieurs jours, on est passible seulement d’une pénalité''. Si plusieurs opérations se rapportant à un même travail capital, sont faites dans un même état d’ignorance, quelle est la règle? Est-on passible une seule fois pour le tout, ou chaque faute est-elle condamnable? Car, l’acte d’avoir fait plusieurs travaux se rapportant au même genre est comparable à la transgression volontaire du Shabat, en opérant des travaux par ignorance; de même, faire pendant plusieurs jours de Shabat à peu près le même travail équivaut à l’ignorance du Shabat, où il y a la connaissance des travaux; est-ce qu’en ces cas l’avis de l’un a été adopté par l’autre, ou non? R. Zeira répond devant R. Yassa: un enseignement prouve que son avis n’a pas été adopté, puisqu’il a été enseigné: si quelqu’un prouve que son avis n’a pas été adopté, puisqu’il a été enseigné: si quelqu’un déclare savoir la solennité du Shabat et connaître l’interdit du travail, mais ignorer si telle opération, en cas de transgression volontaire, serait passible du retranchement, au cas où ce serait l’un des travaux capitaux, on est coupable pour chacun à part; si c’est seulement du genre de l’un de ces travaux capitaux, on est coupable pour chaque série de faits accomplis dans un état d’ignorance, qui ont pu se répéter s'il y a eu un seul état de ce genre, il n’y a qu’une culpabilité en tout, fut-il relatif à plusieurs jours (de là, il est clairement déduit qu'il n’y a pas eu d’assentiment entre R. Eliézer et R. aqiba).
Pnei Moshe non traduit
הא ר' בא בשם רב חסדא וכו'. השתא מסיק לה לפרש לכל חד וחד לפי פירושו דלהא דקאמר ר' בא דבשגגת שבת ובזדון מלאכות הוא ששאלו קשיא וכי לא משום שגגת שבת את תופסו לענין חיוב חטאת וא''כ מאי קא מיבעיא ליה אם חייב על כל אחת ואחת הרי אין כאן אלא חדא שגגה דשבת ומפרש ר' חזקיה בשם ר' בא דבאמת על שתים הוא ששאלו אם הוא מזיד בשבת ושוגג במלאכות מהו שיהא חייב על כל אחת ואחת משום שגגות טובא והיינו אם הוא חייב כך על שבתות הרבה דימים שבינתיים הוון ידיעה לחלק או לא הא חדא ובעא מיניה נמי שוגג בשבת ומזיד במלאכות מהו לעשות את העיקר כתולדות אם ולדי מלאכות כמלאכות וחייב על כל חדא וחדא משום שגגת שבת או לא ולפיכך קאמר נמי הרבה מלאכות מעין מלאכה אחת ובשבתות הרבה דכולל הני תרתי בעיי ומתורץ גם כן להא דדייק לעיל כדא תנינן וכו':
ותני דבית רבי. בהדיא כן לפרש הא דשאלו העושה מלאכות הרבה וכו'. מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת הדא היא שוגג בשבת ומזיד במלאכות שבתות הרבה מעין מלאכה אחת הדא היא מזיד בשבת ושוגג במלאכות. כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות וכדפרישית דבדאיכא שגגות טובא הבעיא הוא על שבתות הרבה ובדליכא אלא חדא שגגה דשבת ומזיד הוא במלאכות הבעיא היא על ולדי מלאכות אם כמלאכות הן לחייב על כל חדא וחדא משום שגגת שבת או לא:
הָא רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא וְרִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בִּזְדוֹן שַׁבָּת וּבְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת שְׁאָלוֹ. וְיֵשׁ אָדָם מִתְחַייֵב עַל הַזָּדוֹן. אַתְּ נוֹתֵן שִׁגְגַת מְלָאכוֹת עַל זְדוֹן שַׁבָּת. וְדִכְווָתָהּ. שׁוֹגֵג בַּשַּׁבָּת וּמֵזִיד בִּמְלָאכָה. אַתְּ נוֹתֵן שִׁגְגַת שַׁבָּת עַל זְדוֹן מְלָאכוֹת לְחַייֵב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. וְלֵית לְרִבִּי אֱלִעֶזֶר לְאַחַת. לְחַייֵב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. אַשְׁכַּח תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. גָּדוֹל שֶׁנִּשְׁבָּה לְבֵין הַגּוֹיִם חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת.
Traduction
On a dit plus haut que R. Zeira au nom de R. Hisda et R. Ila au nom de R. Simon b. Lakish disent tous deux qu’il y a doute en cas de transgression volontaire du Shabat, et de travaux faits par erreur. Mais y a-t-il lieu d’offrir un sacrifice de péché pour une faute volontaire? Oui, celle-ci est subordonnée à l’erreur commise pour les travaux, et, pour cette dernière offrande est due; le même raisonnement a lieu lorsqu’on parle d’ignorance du Shabat, et de connaissance des travaux accomplis, l’un n’ayant pas lieu sans l’autre, et l’on sera coupable pour chaque Shabat transgressé. Pourquoi R. Eliézer, disant qu’il y a multiplicité de condamnations, ne le déduit-il pas de l’expression biblique ''de l’une d’elles'', au lieu de le conclure par a fortiori de la règle sur les menstrues? C’est que l’on a trouvé un enseignement disant au nom de R. Eliézer: lorsqu’une personne s’est trouvée captive au milieu des païens, elle est fautive pour chaque transgression à part (hypothèse déductible seulement du cas de la femme menstruée).
Pnei Moshe non traduit
הא ר' זעירא וכו'. ולהא דמפרשי רבי זעירא ורבי אילא דבזדון שבת ושגגת מלאכות הוא ששאלו והשיב לו ר''א שחייב על כל אחת ואחת של כל שבת ושבת קשיא ויש אדם מתחייב קרבן על הזדון בתמיה הרי בזדון שבת הוא עשה. ומשני את נותן שגגת מלאכות על זדון שבת כלומר שאף על פי שבזדון שבת הוא מ''מ משום שגגת מלאכות של כל שבת ושבת הוא מתחייב וכדפרשינן לעיל משום דכל שבת ושבת כגוף בפ''ע דמיא וחייב בכל חדא וחדא על שגגת מלאכות שעשה בה:
ודכוותה שגג בשבת וכו'. אי הכי נימא נמי דכוותה בשוגג בשבת ומזיד במלאכות שאת נותן שגגת שבת על זדון מלאכות וליחייב על כל אחת ואחת משום שגגה דשבת ואמאי אמרינן לעיל דלהך פירושא דרבי זעירא ורבי אילא דבזדון שבת ושגגת מלאכות הוא ששאלו וקאמר ר''א דחייב על כל אחת ואחת יש לשאול לר''א אם מודה לר''ע בשגגת שבת וזדון מלאכות שאינו חייב אלא אחת ומאי מספקא להו נימא נמי דאת נותן שגגת שבת על זדון מלאכות וחייב על כל אחת ואחת:
ולית לר''א לאחת לחייב על כל אחת ואחת. מסקנא דהקושיא היא דהא דרשינן בת''כ גבי שבועת העדות דכתיב והיה כי יאשם לאחת מאלה. לאחת לחייב על כל אחת ואחת ומתחייב על המזיד כשוגג כדדרשינן התם גבי שבועת העדות ופקדון ושמעינן מיהת דחייב על כל אחת ואחת וא''כ ה''נ נימא הכי דנותן אתה השגגה דשבת על המלאכות ואע''פ שהם בזדון משום שגגה דשבת מיהת לחייב על כל אחת ואחת:
אשכחן. חדא ברייתא דאה''נ תני בשם ר''א כן גדול שנשבה לבין העכו''ם והרי כאן שגגת שבת שהרי אינו יודע מתי שבת בין העכו''ם וזדון מלאכות שהרי גדול הוא ולמד איזו מלאכה אסורה חייב על כל אחת ואחת והיינו על כל שבת ושבת משום שגגת שבת שאצלו:
Shabbath
Daf 43a
43a מַה בֵין מֵזִיד בַּשַּׁבָּת וְשׁוֹגֵג בִּמְלָאכוֹת. מַה בֵין שׁוֹגֵג בַּשַּׁבָּת וּמֵזִיד בִּמְלָאכוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְלָמָּה מֵזִיד בַּשַּׁבָּת וְשׁוֹגֵג בִּמְלָאכוֹת חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לוֹ. מְלָאכְה הִיא זוֹ. הוּא פוֹרֵשׁ מִמֶּנָּה וְעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת אֲחֵרוֹת. וְלָמָּה שׁוֹגֵג בַּשַּׁבָּת וּמֵזִיד בִּמְלָאכוֹת אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לוֹ. שַׁבָּת הוּא זוֹ. מִיָּד הוּא פוֹרֵשׁ. שָׁגַג בָּזֶה וּבָזֶה. רַב הַמְנוּנָא אָמַר. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא. וְלָאו כָּל שֶׁכֵּן הוּא. אִילּוּ מֵזִיד בַּשַּׁבָּת וְשׁוֹגֵג בִּמְלָאכוֹת אֵינוֹ חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. מִפָּנֵי שֶׁנִּתּוֹסַף לוֹ שִׁגְגַת מְלָאכוֹת שַׁבָּת אוֹבֵד שִׁגְגַת מְלָאכוֹת.
Traduction
Comment se fait-il que la Mishna commence par imposer une seule condamnation en cas d’ignorance du Shabat et de connaissance de travaux, tandis qu’à la fin, au cas inverse, elle condamne chaque opération? C’est que, répond R. Yossé, si l’on connaît le Shabat en ignorant les travaux interdits, on est coupable pour chaque infraction; car à chaque interdit signalé, on s’abstient, et il se peut que l’on s’adonne à d’autres travaux défendus. Lorsqu’au contraire l’on ignore le Shabat, en connaissant l’interdit des travaux, il n’y a qu’une culpabilité pour le tout; car, dès que l’on apprend la solennité du jour, on s’abstient de le profaner. Si l’on ignorait le Shabat et l’interdit des travaux, selon R. Hamnona, on n’est qu’une fois coupable; selon R. Zeira, on est chaque fois coupable, et il le déduit par a fortiori: puisqu’en connaissant le Shabat et en ignorant l’interdit des travaux, on est chaque fois coupable; il en sera de même si à cette ignorance des travaux se joint celle du Shabat.
Pnei Moshe non traduit
מה בין מזיד בשבת וכו'. בעלמא קאי דאלו הכא בהא דלעיל דאמרינן אתה נותן שגגת שבת על זדון מלאכות זהו דוקא אם עשה בשבתות הרבה דמשום דכל שבת ושבת כגוף בפ''ע ומתחייב על זדון מלאכות משום שגגה דשבת דכל חדא וחדא אבל בעלמא ובשבת אחת אמרינן לעיל אחת שהיא הנה זהו מזיד בשבת ושגגת מלאכות והנה שהיא אחת זהו שוגג בשבת ומזיד במלאכות ומה בין זה לזה הא מיהת איכא שגגה דשבת על כל מלאכה ומלאכה ומפרש ר' יוסי ולמה מזיד בשבת וכו' משום דבשגגת מלאכות אם את אומר לו מלאכה היא זו פורש שהרי יודע שהוא שבת ועושה הוא מלאכות אחרות כלומר מתעסק ומטפל בדברים המותרין וא''כ ניכר הוא שבשביל שלא ידע שמלאכות אלו אסורות הן היא שעשה אותן ואיכא שגגות טובא ולפיכך חייב על כל אחת ואחת:
ולמה שוגג בשבת וכו'. לפי שכאן אם את אומר לו שבת הוא זו היום מיד הוא פורש ואם כן לא עשה אלו המלאכות אלא בשביל שלא ידע שהוא שבת וליכא אלא חדא שגגה אינו חייב אלא אחת:
שגג בזה ובזה. בשבת ובמלאכות:
רב המנונא אמר אינו חייב אלא אחת והקשה לו ר' זעירא ולאו כ''ש הוא אלו היה במזיד בשבת ושוגג במלאכות שמא אינו חייב אלא אחת הרי איכא שגגות טובא והלכך חייב הוא על כל אחת ואחת ומפני שנתוסף לו אף שגגה דשבת לא ליחייב אלא אחת בתמיה:
שגגת מלאכות שבת או בדשגגית מלאכות. תשובת רב המנונא הוא לר' זעירא כלומר התם שגגת מלאכות לחוד הוא דאיכא ומטעמא דפורש הוא משום מלאכות אם אומרים לו שאסורות הן וכדאמרן והלכך בדין הוא שחייב על כל אחת ואחת אבל הכא דשגג בתרווייהו וא''כ איכא למימר שבת כלומר משום שגגת שבת הוא עושה או בדשגגת מלאכות הוא עושה ומכיון שכן אי אתה יכול להחמור עליו ואינו חייב אלא אחת:
רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. קָצַר חֲצִי גְרוֹגֶרֶת בַּשַּׁבָּת זוֹ בִּזְדוֹן שַׁבָּת וּבְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת. וְחֲצִי גְרוֹגֶרֶת שַׁבָּת זוֹ בְשִׁגְגַת שַׁבָּת וּבִזְדוֹן מְלָאכוֹת. שְׁגָגוֹת שֶׁבּוֹ מָה שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. אֵיפְשַׁר לוֹמַר. שַׁבָּתוֹת מְחַלְּקוֹת שַׁבָּתוֹת מִצָטָֽרְפוֹת. הֲרֵי תַמְחוּיִין חוֹלְקִין וְתַמְחוּיִין מִצָטָֽרְפִין. אָמַר לֵיהּ. אֵינִי יוֹדֵעַ טַעַם תַּמְחוּי. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. כָּתַב אוֹת אַחַת בַּחוֹל וְאוֹת אַחַת בַּשַּׁבָּת. רִבִּי אֶלִיעֶזֶר מְחַייֵב חַטָּאת. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. אָמַר רִבִּי עֲזַרְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. תִּיפְתָּר בַּזָּדוֹן. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא כָּל שֶׁכֵּן הוּא. מַה אִם הַזָּדוֹן שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵק אֵינוֹ מַצְטָרֵף. שְׁגָגָה שֶׁהִיא חוֹלֶקֶת לֹא כָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא תִצְטָרֵף.
Traduction
R. Jérémie demanda devant R. Zeira: lorsqu’un samedi on a coupé une demi-figue, en connaissant le Shabat et ignorant les travaux interdits, puis, le Shabat suivant, on coupe l’autre demi-figue, en ignorant le Shabat, mais connaissant les travaux interdits, joindra-t-on ces deux demi-fautes pour constituer la pénalité? -Non, pas plus qu’on ne saurait dire qu’ils sont divisés, au point que le sacrifice de péché d’un jour serve à la rémission d’une faute d’un autre jour. -Mais n’est-il pas dit que l’on divise 2 condamnations interdites provenant de 2 marmites et absorbées dans un même état d’ignorance? Et de même on les joint si l’on a mangé une moitié d’interdit de chacune d’elles? J’ignore, répondit-il, le motif d’interdit en ce dernier cas. Mais la Mishna (12, 4) ne dit-elle pas: ''lorsqu’on a écrit une lettre un samedi et la 2e le samedi suivant, on est coupable, selon R. Eliézer, et dispensé selon R. Josué''? -On peut expliquer cette discussion, dit R. Azaria devant R. Mena, en cas de connaissance du Shabat et d’ignorance des travaux; mais la question subsiste pour le cas où la moitié a été faite dans ce dernier état et l’autre moitié dans l’état inverse. On peut répondre par a fortiori qu’il n’y a pas de jonction: puisque celui qui pèche plusieurs fois volontairement n’est qu’une fois coupable (de mort), sans qu’il y ait jonction pour les demi-péchés; à plus forte raison il n’y a pas de jonction en cas de péché involontaire, pour lequel on ne joint pas les parties séparées.
Pnei Moshe non traduit
קצר חצי גרוגרת בשבת זו בזדון שבת ושגגת מלאכות וחצי גרוגרת וכו'. מהו שיצטרפו לכשיעור גרוגרת מי אמרינן דכהעלם אחד הן ומצטרפין או דילמא מכיון דלא דמיא האי שגגה להאי שגגה דזו היא בשבת וזו היא במלאכות והוו להו כבשתי העלמות ואין מצטרפין:
איפשר לומר וכו'. השיב לו ר''ז מאי תיבעי לך וכי אפשר לומר זה שהרי שבתות מחלקות לחטאות הן שאם עשה בשבת זו וחזר ועשה בשבת אחרת בהעלם אחד חייב על כל שבת ושבת כדאמרינן לעיל דשבתות כגופין מחולקין הן ושבתות מצטרפות בתמיה דהואיל שהן מחלקין היאך יצטרפו:
הרי תמחויין חולקין. לר' יהושע דאמר בפ''ג דכריתות שאם אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד בשני מינים תמחויין חולקין הן לחטאות ומתחייב שתים ואף שהן בהעלם אחד ואפי' כן תמחויין מצטרפין שאם אכל חצי זית מתמחוי אחד וחצי זית מתמחוי אחר בהעלם אחד מצטרפין הן לכזית ומתחייב:
א''ל איני יודע טעם תמחוי. מי שנאו מה טעם יש בו שיצטרפו אם חולקין הן:
ולא מתניתא היא. דברי ר' זעירא הן דמסיק ליה דהא שמעינן מהאי ברייתא דר' יהושע גופיה דס''ל דשני מינין מחלקין הן ולית ליה צירוף:
כתב וכו' ר''א מחייב חטאת. דאות אחת שבשבת מצטרף לכשיעור ב' אותיות:
ור' יהושע פוטר. דב' ימים אינן מצטרפין וה''ה לשני מיני תמחויין דאין מצטרפין:
תיפתר בזדון מהתם אין ראיה דיכול אני לפותרה שכתב את הב' בשבת במזיד והלכך אינו מצטרף והוה מצי למיפרך אי הכי מ''ט דר''א אלא דפריך ליה פירכא עדיפא דאפי' אי אמרת הכי אליבא דר' יהושע ולאו כל שכן הוא דמה אם הזדון שאינו חולק לחטאות דלא שייכא חטאת במזיד אינו מצטרף לכשיעור שגגה שהיא חולקת לחטאות לא כ''ש שלא תצטרף:
אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא. קָצַר חֲצִי גְרוֹגֶרֶת בַּשַּׁחֲרִית בִּזְדוֹן שַׁבָּת וּבְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת. וַחֲצִי גְרוֹגֶרֶת בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּשִׁגְגַת שַׁבָּת וּבִזְדוֹן מְלָאכוֹת. שְׁגָגוֹת שֶׁבּוֹ וּשְׁגָגוֹת שֶׁבּוֹ מָהוּ שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. אַף עַל גַּו דְּלֹא אָמַר רִבִּי יוֹסֵה דָא מִילְּתָא אָמַר דִּכְווָתֵיהּ. אָכַל חֲצִי זַיִת בְּדֵיעַת הַקּוֹדֶשׁ וּבְהֶעֱלֵם טוּמְאָה. וַחֲצִי זַיִת בְּעֶלֶם הַקּוֹדֶשׁ וּבִידִיעַת הַטּוּמְאָה. הֶעֱלֵם שֶׁבּוֹ וְהֶעֱלֵם שֶׁבּוֹ מָהוּ שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ.
Traduction
Selon R. Hanania, la question à poser est ainsi conçue: lorsqu’on a coupé une moitié de figue en connaissance du Shabat et ignorance des travaux interdits, puis l’autre moitié plus tard à l’état inverse, joint-on les 2 moitiés de fautes commises par erreur, pour constituer la culpabilité? R. Mena dit: bien qu’ici R. Yossé n’ait pas formulé ainsi la question, il en a posé une semblable ailleurs: lorsqu’on a mangé la valeur d’une demi-olive de sainteté, en sachant que c’est de la consécration, mais ignorant que l’on est impur, et une autre moitié en ignorant la sainteté mais connaissant son état d’impureté, joint-on les 2 états variés d’ignorance se rapportant à des moitiés de fait pour constituer la pénalité (301)Question non résolue. V. (Shevuot 2, 1).?
Pnei Moshe non traduit
לא אמר כן. לא כך שאלו ר' ירמיה לר' זעירא מקצר בשבת זו וכו' דבהא פשיטא ליה דהואיל ושבתות חולקות הן אינן מצטרפות אלא כך שאלו אם בשבת אחת עשה כך שקצר חצי גרוגרת בשחרית בזדון שבת וכו' מהו שיצטרפו אלו השגגות הואיל ואין דומין זו לזו ועל זה השיב לו ר' זעירא דמ''מ הואיל וחולקין הן לחטאות שאם עשה כן בכשיעור אין אחד מתכפר בקרבן חבירו אין מצטרפות לכשיעור:
א''ר מנא וכו'. ר' מנא היה תלמידו של ר' יוסי שהיה חבירו של אביו ר' יונה והיה רגיל לומר כך אע''ג דלא שמעית מרבי דא מילתא בהדיא שמעית מיניה מלתא דכוותה וזה נמצא בהרבה מקומו' בהש''ס הזה וה''נ אמר אף שלא אמר כהאי בעייא גופה דר' ירמיה אמר מילתא דכוותה וכדבעי להא לקמן בפ''ב דשביעית בסוף הלכה א' דגריס התם ר' יוסי בעי אכל חצי זית בידיעת קדש ובהעלם טומאה ונזכר שהוא טמא ונעלם ממנו הקדש וחזר ואכל חצי זית בידיעת טומאה והעלם קדש העלמית מהו שיצטרפו מי אמרינן דהואיל דכל חדא וחדא העלמה מיקריא אם אכל כזית בהעלם אחד מהן מצטרפין הן ג''כ אם אכל חצי זית בהעלם זה וחצי זית בהעלם זה או דילמא מכוון דהני העלמות לא דמיין אהדדי דהאי העלם טומאה והאי העלם קדש לא מיצטרפי ודמיא ממש האי בעיא לבעיא דר' ירמיה דהכא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source